אחריות דירקטורים

מכח חוק החברות, מוטלות על הדירקטורים בתאגיד חובות אמונים וחובת זהירותכלפי התאגיד.
בנוסף – חלה גם חובת אחריות כלפי צדדים שלישיים:

א. חובת אמונים כלפי התאגיד – ראה בפרק ב' סעיף 7 2) לעיל.
משמעות חובה זו היא כי הדירקטור חייב לפעול כאשר לנגד עיניו עומד אך ורק אינטרס אחד – טובת התאגיד.
הפרת חובת האמונים הינה, בין היתר, כהפרת ההתקשרות של הדירקטור עם התאגיד, ויחולו הדינים החלים על הפרת חוזה בשינויים המחויבים.
כאמור, חובת האמונים של הדירקטור היא אך ורק כלפי התאגיד.

ב. חובת זהירות כלפי התאגיד – דירקטור חב חובת זהירות בנזיקין כלפי התאגיד.
משמעות חובה זו היא כי על הדירקטור למלא תפקידו כראוי, לא להתרשל במילוי תפקידו ולנקוט באמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע נזק לתאגיד.
בכלל זה על הדירקטור לפעול ברמת מיומנות שבה היה פועל דירקטור סביר, באותה עמדה ובאותן נסיבות.
עליו לנקוט, בשים לב לנסיבות העניין, אמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לכדאיות העסקית של פעולה המובאת לאישורו או של פעולה הנעשית על ידו בתוקף תפקידו.
הוא נדרש לבחון ולקבל כל מידע אחר שיש לו חשיבות לעניין פעולות כאמור.
משמעות חובת הזהירות , בין היתר, היא כי אם יפר דירקטור את חובת הזהירות כאמור, בהיגרם נזק לתאגיד ובהתקיים קשר סיבתי בין גרם הנזק להפרת חובת הזהירות של הדירקטור, הרי  שהדירקטור ייחשב כמי שנהג ברשלנות.
לפיכך, עשוי להיות מחויב, בין היתר, בתשלום פיצויים לתאגיד.

ג. אחריות כלפי צדדים שלישיים:
סעיף 54 לחוק החברות עוסק באחריות יחידי האורגן בחברה, וקובע כדלקמן:

"אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה     אילולא אותו ייחוס".
סעיף זה מאפשר למעשה ביצוע "הרמת מסך ההתאגדות" בין אורגני התאגיד לתאגיד, וייחוס עוולות ועבירות     שבוצעו לכאורה על ידי התאגיד כלפי צד שלישי, בין היתר, לדירקטורים המכהנים שלו, שהיו מקבלי               ההחלטות ו/או מפקחי העל.
בפסיקת בתי המשפט, אחריות נושאי משרה בכלל ודירקטורים בפרט, מהות תפקיד הדירקטור, וחובת הזהירות של הדירקטור כלפי התאגיד וצדדים שלישים, מפורשים באופן מחמיר ומרחיב.

השינוי המהפכני החל בפסק דין של בית המשפט העליון בע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה.
שם נופצה "תיאוריית הכבוד והמעמד" אשר הייתה רווחת עד אז, לפיה משרת הדירקטור בתאגיד הינה משרת כבוד ייצוגית גרידא.

בית המשפט העליון קבע כי על מנת למלא תפקידו ולצאת ידי חובת הזהירות המוטלת עליו, על דירקטור לנהוג כ"דירקטור סביר"  – להבדיל מהמבחן הרלוונטי לפקודת הנזיקין שהינו: "האדם הסביר", בנסיבות העניין (זהו מבחן אובייקטיבי).

על פי הפסיקה, דירקטור סביר, ככלל, הוא כזה הממלא אחר תפקידו על פי דין בפועל.
היינו: מפקח באופן אמיתי, ישיר ומעשי על הדרך בו הזרוע הביצועית (מנכ"ל ונושאי משרה אחרים בתאגיד) מבצעת את תפקידה.
מעיין בדו"חות ובחשבונות של גופי הביקורת הפנימיים (ועדת ביקורת מבקר פנים)  והחיצוניים.
במידת הצורך מקבל גם ייעוץ והכוונה מתאימים.
דורש לקבל מידע מלא, שואל וחוקר ולא מהווה "חותמת גומי", מתעניין ומעורה היטב בענייני התאגיד ופעילותו על מנת להכירו באופן יסודי ומעמיק, ומודע היטב למצבו הפיננסי של התאגיד.    

מאז פסק הדין הנ"ל, עמדת בתי המשפט בנושא אחריות דירקטורים הינה עקבית.
אף ניתן להבחין בהחמרה ועליית מדרגה נוספת שחלה – ראה, למשל, בפסק דין בפרשת פלד גבעוני (תפ (ת"א) 40213/05 מדינת ישראל נ' רחל טולדנו.
בפסק דין זה הושם דגש על העברת המסר, לפיו על דירקטור לוודא כי הוא אכן ניחן בכישורים המתאימים, על מנת למלא תפקידו כדירקטור סביר, אחרת – הוא עשוי ליתן את הדין, גם בפלילים,  בגין תקלות וכשלים שיגרום או שייטול בהם חלק, גם בדרך של "ישיבה על הגדר" ועצימת עיניים.    

מתוך פסק דין גבעוני-פלד:

"המסר הזה, שצריך להיות צלול ובהיר: יידע כל דירקטור, כי יכול הוא לכהן כך, רק אם הוא ניחן בכישורים המתאימים.
כהונתו איננה פרס בעבור שירותים שנתן בעבר, איננה גמול על נאמנות למאן דהוא או היכרות עימו ואף איננה לצורך התנסות בתחום חדש או זר לו.
וגם זאת עליו לדעת – אם יחטא באלה וכיוצא בזה יפעל שלא כדרך שהיה פועל בה דירקטור סביר, הוא עלול לתת את הדין בגין תקלות שיגרום או קלקלות שיטול בהן חלק.
הוא עלול, כדי להגן על הציבור מפניו, גם להיפסל מכהונה בעתיד, כפי שקובע החוק". 

דגשים שפרסמה רשות ניירות ערך בנוגע לדרישות מדירקטורים:

דגשים כלליים

1.  ניתנו דגשים רבים בנוגע לאחריותם של הדירקטורים לכל נושא שעובר תחת ידיהם בחברה.
במסגרת זו, על הדירקטור לדאוג באופן אקטיבי לכל פעולה או החלטה שמובאת להחלטת הדירקטוריון.
אסור לו לקבל כל פעולה או החלטה כמובנת מאליה.
נדרש ממנו להתעניין, לברר ולהקשות בכל סוגיה שמובאת לפתחו.
פאסיביות של דירקטור עלולה להיות בעייתית.

2. בעניין כשירותם של דירקטורים, בעיני הרשות, דבר ברור הוא שכל דירקטור בחברה ציבורית צריך לדעת  לקרוא ולהבין דו"חות כספיים, אף אם אין חובה שתהיה לו מיומנות חשבונאית. 

3. כהונה של דירקטור חסר כשירות מהווה כשלעצמה אי מילוי חובת הזהירות.
העדר כשירות מקצועית של דירקטור איננה פוטרת אותו מחובותיו כדירקטור.