שיטה מקובלת לתמחור מנגנון הניכיון בגין העדר סחירות היא באמצעות תמחור אופציות מכר (put) על מחיר מימוש ממוצע בראייה לאחור (Back look) של המנייה (או קבוצת המדגם) בהתבסס על סטיית התקן ואורכה של תקופת המגבלות. התוצאה היא ניכיון (באחוזים) של מניות שאינן סחירות אל מול מניות סחירות (Traded Freely).
הנחת הבסיס במודלים היא שניתן לכמת את הניכיון בגין העדר סחירות כשוויה הכלכלי של אופציית מכר (put) תיאורטית (בפועל– היעדר זכות למכור את המנייה, דהיינו היעדר אופציית Put).
עלות אובדן הגמישות למכירת האופציה הוא שוויה הכלכלי של אופציית המכר התיאורטית, כלומר מדידת אובדן גמישות המכירה של המניות ביחס למחיר הממוצע של מניות לא חסומות במהלך תקופת החסימה, ביחס לשינויים ב- (i) התנודתיות של תשואות המניה וב-(II) אורכה של תקופת החסימה.
קיימים מספר מודלים, ולהלן תיאור התוצאות של ארבעה ידועים: